החלטה בתיק ס"ע 1695-09-10

1.         התובעת החלה לעבודה אצל הנתבעת מס' 1 בתאריך 1.7.82 במכון הפיזיותרפיה בקופת חולים לין בחיפה.

2.         שכרה של התובעת כלל שכר חודשי ותוספת "פיזיותרפיה", בגין טיפולים שבוצעו ע"י התובעת מדי חודש, עפ"י דיווחה.

3.         בשנת 2008 נחקק חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח - 2008 ( להלן - חוק הסדרת העיסוק), המסדיר בין היתר את מקצוע הפיזיותרפיה, וקובע בסעיפים 4 ו- 5 כי אדם לא יבצע פעולות שיוחדו לעיסוק זה, אלא אם ניתנה לו תעודת הכרה במקצוע ע"י בעל הסמכות במשרד הבריאות.

4.         סעיף 57 לחוק הסדרת העיסוק קבע כי תחילתם של סעיפים 4 ו- 5 לחוק כאמור בתאריך 31.1.10.

            ביום 31.12.09 התפרסם תיקון לסעיף 57 הקובע כי תחילת סעיפים 4 ו- 5 לחוק נדחתה ליום 31.1.11.

5.         התובעת טוענת כי החל מחודש 4/09 הופסק תשלום רכיב "פיזיותרפיה" בשכרה, דבר אשר גרם להפחתת שכר עבודתה בכ- 50%. והחל מיום 1.2.10 הועברה התובעת לעבוד בתפקיד מפעילת מכשור רפואי בסקטור "טכנולוג רפואי", בקופת חולים זבולון.

6.         לאור האמור, הגישה התובעת תביעה לביה"ד בתאריך 1.9.10 ובקשה לסעד זמני להשבתה לעבודתה כפיזיותראפיסטית ולתשלום הפרשי שכר עבודה.

7.         בתאריך 3.11.10 קבעה כב' השופטת רימון קפלן בפסק דין חלקי כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי הנתבעת מס' 2, שכן אין פרוט בכתב התביעה מהו החוק המדובר וכיצד התביעה שבנדון קשורה לחוק. כמו כן, נקבע כי אף אם היה קשר בין חוק כלשהו לבין כתב התביעה הרי שהחוק מפורסם ברשומות ואין צורך להביא עדים לקיומו ואין שומעים ראיות לגבי שלבי חקיקתו.

8.         בתאריך 23.11.10 קבעה כב' השופטת ורבנר כי הבקשה לסעד זמני להשבת התובעת לעבודתה כפיזיותראפיסטית נדחית, מאחר והתובעת אינה עומדת בקריטריונים הקובעים בחוק להסדרת העיסוק. עוד נקבע כי, ככל שהתובעת תמציא תעודה העומדת בדרישות החוק, יהא על הנתבעת מס' 1 לשקול לגופו של עניין את החזרתה של התובעת למכון הפיזיותראפיה לאור משך תקופת עבודתה במכון.

9.         בהתאם להחלטת כב' השופטת ורבנר פנתה התובעת בכתב בתאריך 14.12.10 לד"ר שנון - מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים בנתבעת מס' 2, בבקשה שיינתן לה האישור הנדרש עפ"י החוק להסדרת העיסוק להמשך העסקתה כפיזיותראפיסטית.

            בתאריך 22.12.10 השיב ד"ר שנון במכתב לתובעת כי מאחר ואינה בעלת השכלה וניסיון בפיזיותראפיה, היא אינה עומדת בדרישות ההשכלה וההכשרה עפ"י החוק להסדרת העיסוק, ועל כן אינה זכאית לתעודת פיזיותראפיסט מטעם הנתבעת מס' 2.

10.        לאור האמור, בתאריך 26.4.11 הגישה התובעת עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד הנתבעת מס' 2 וד"ר שנון (תיק עת"מ 32378-04-11), וטענה כי החלטת ד"ר שנון שגויה וניתנה בניגוד לסעיף 58ה לחוק הסדרת העיסוק הקובע כי במקרים בהם מדובר באדם בעל ניסיון בתחום, ויש לו השכלה בתחום, אף אם אינה מוכרת כתואר אקדמי ראשון או שני, רשאי לקבל תעודה זמנית ולעסוק במקצוע עד להשלמת הכשרתו, וזאת עד ליום 30.1.13.

            בדיון שהתקיים בעתירה הנ"ל בתאריך 19.5.11 ביקשה התובעת למחוק את העתירה לאחר שהובהר כי בהתאם להוראת סעיף 58(ה) לחוק הסדרת העיסוק, על התובעת היה להגיש את הבקשה על גבי טפסים רלוונטיים בצרוף תצהיר לא יאוחר מיום 30.1.10 . התובעת כאמור הגישה בקשתה במכתב בחודש 12/10, ועל כן נמחקה העתירה.

11.        בתאריך 26.6.11 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה כך שתכמת את נזקיה הממוניים ונזקיה הבלתי ממוניים, עקב העברתה מתפקידה כפיזיותראפיסטית והפגיעה בתנאי השתכרותה.

12.        בתאריך 31.7.11 הגישה התובעת את כתב התביעה המתוקן, תוך כימות נזקיה הממוניים והבלתי ממוניים והוספת הנתבעת מס' 2.

13.        לאור האמור, במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת מס' 2 כי יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף בגין היעדר עילת תביעה והעדר יריבות.

טענות הנתבעת מס' 2 -

14.        כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבעת מס' 2, ולא קיימת יריבות בינה לבין התובעת.

15.        הנתבעת מס' 1 היא מעבידתה של התובעת, והסעדים הכספיים מכתב התביעה נגזרים מיחסי עובד ומעביד בין הנתבעת מס' 1 לבין התובעת, ואין לנתבעת מס' 2 כל זיקה או קשר לסעדים אלו.